הגדה לפסח - להפגש עם הזמן

השאיפה לחיות חיים של חרות וחופש הינה אחת מאבני היסוד של התרבות האנושית בכלל ובעת החדשה בפרט. 

הדרך להשגת חיים שיש בהם תחושה עמוקה של חרות וחופש אינה פשוטה כלל ועיקר. תחילתה בהגדרת המושגים והמשכה בלימודם המעמיק על פי מורשת היהדות, בהתאמה לחיינו העכשוויים.

חכמינו הגדירו את חג המצות כזמן של חרות כאשר תיקנו בתפילה לומר 'חג המצות - זמן חרותנו', כמבטא את מהותו של החג, הזמן בו יצאנו מעבדות לחרות, הרגע בו הפכנו מעם של עבדים לעם של בני חורין.

זאת ועוד, חכמינו לימדונו שהתורה היא הדרך היחידה המביאה את האדם להיות בן חורין: "וְאוֹמֵר וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת (שמות לב), אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה" (אבות פ"ו, ב). רוצה להיות בן חורין אמיתי? למד תורה.

מה המשמעות של חרות זו? כיצד החרות באה לידי ביטוי בחיי האדם והאומה? 

ליבו של ליל הסדר הוא 'המגיד' בו אנחנו מספרים על יציאת מצרים, משפחה ומשפחה כמורשתה המבוססת על ההגדה של פסח, בתוספת הבנת המשמעות של מורשת זו לחיים שלנו כאן ועכשיו.

בלילה זה אנחנו שואפים להגיע לדרגה של 'כאילו' אנחנו בעצמנו יצאנו ממצרים, וממשיכים לצאת ממנה גם כיום.

הגדה זו כוללת מאמרים ורעיונות סביב חלק 'המגיד' שבהגדה עצמה, מתוך מגמה להראות כיצד רעיון החרות שזור ובא לידי ביטוי לכל אורכה של ההגדה, כדברי הברכה הנאמרת בסופו של 'המגיד': "לפיכך אנחנו חייבים להודות... למי שעשה ניסים לאבותינו ולנו והוציאנו מעבדות לחרות", כבימים ההם – כן יהיה בזמן הזה.